אם צפיתם במשחק האולסטאר אמש ייתכן והיו רגעים כמו שני המהלכים הבאים שגרמו לכם לתחושה מוזרה:
לא זה לא העובדה שהמדים ממש מכוערים, גם לא העובדה ששחקנים "מערביים" התערבבו עם "מזרחיים". זה פומפם מספיק כדי שנהיה ערוכים לכך. גם הקטע שלא נראה שמישהו מהשחקנים מנסה להפריע ליריבו הוא די שגרתי למשחקים כאלו. אז מה הבעיה? האמת שזה מצטרף לתחושה דומה שעולה לא אחת גם במשחקי העונה הסדירה כמו במקרים כאלה או כפי שניתן לראות בזריקה הבאה:
זה נראה כאילו מישהו עשה ריסט ואיפס את כל מספרי החולצות על גב השחקנים. בכל מקום שתזרוק אליו לילארד תיפול על שחקן יריב שגם לו חולצה מאופסת. מה נהיה ואיך הגענו לזה? אפס לא אמור להיות כינוי גנאי? אז כנראה שדברים השתנו כפי שניתן לראות במבט חטוף על טים לברון:
עד לפני כמה עשורים בלבד הגופיות עם 0 או 00 עליהן היו מוקצות ונשארו מאובקות בארון. למעשה עד סוף שנות ה-70 אף שחקן NBA לא העז לעלות למגרש עם תווית הלוזר האולטימטיבית. כל זה היה נכון עד שהגיע איש אחד גדול ושקט לליגה. עם הבחירה ה-8 בדראפט 1977 הגולדן סטייט ווריורס צירפו לשורותיהם סנטר דומיננטי ממכללה עלומת שם בלואיזינה. רוברט פאריש היה דומיננטי מאד בסנטנרי קולג' אבל לא זכה להתייחסות בגלל דקויות אקדמיות בגינן ה-NCAA סירב לאשר את קבלתו למכללה יחד עם כל הישגיו שם. פאריש נשא על גבו עוד מראשית דרכו על המגרש את הספרות 00. רבים ראו בכך מחאה כלשהיא על ההתעלמות של ה-NCAA ממנו או אפילו היו אגדות על תולדה של יחס מאמנו בתיכון, אבל מסתבר שהאמת היא לפעמים הרבה יותר פשוטה. כאשר פאריש התחיל לשחק בחטיבת הביניים לקבוצתו בשבנפורט לואיזינה לא היו מספיק חולצות עם מספרים ולכן הוא זכה באפס הכפול. פאריש אמר שזה מצא חן בעיניו ולכן נשאר איתו לאורך כל השנים ב-NBA. כולל 1611 משחקים בעונה הסדירה – הכי הרבה בהיסטוריה של הליגה.
לאחר ששחקן משמעותי כמו פאריש הרשה לעצמו לשבור את הטאבו, נפרץ הסכר ולאט לאט התחלנו לראות שחקנים עם אפסים על הגב. למעשה היו כאלה שניסו לעשות זאת דווקא כדי להאדיר את שמם. אורלנדו וולרידג' היה בחירת דראפט גבוהה של הבולס ב-1981 שהיה אמור לעזור למועדון להתרומם מהבינוניות בה היה שרוי. וולרידג' שהיה סקורר מחונן היה ידוע גם פשוט כ"או" ולכן גם בחר את הספרה 0 בדיוק כמו האות הראשונה בשמו. במידה מסוימת למזלם של הבולס (זה עזר להם מאד לבחור שלישיים בדראפט 84) ה-0 על גבו שיקף את התמורה היחסית שקיבלו מהבחירה בו ולמרות שקלע הרבה נקודות בקריירה וולרדיג' אף פעם לא הצליח להיות דומיננטי ונדד בין קבוצות הליגה.
האפסים שטפטפו לשורות הליגה לא הפכו במהרה לשיטפון. עד פרוס המילניום רק 18 שחקנים נוספים נשאו על גבם את הספרות 00 – רובם סנטרים שהלכו בעקבות פאריש כמו קווין דאקוורת', גרג אוסטרטג ובנוייט בנג'מין, ועוד 6 שחקנים שבחרו ב-0. בכל מקרה היה נדיר יחסית לראות על המגרש את האפסים מכיוון שבדרך כלל היו אלו שחקנים זוטרים שלא ראו יותר מדי דקות.
אולי הצעד המשמעותי ביותר בדרך ללגיטימציה של הספרה 0 הגיע בדראפט של 2001 שם במקום ה-31 נבחר על ידי הווריורס הסוכן הטוב ביותר של הספרה – גילברט ארינאס שנודע בכינוי agent zero. ארינאס הראה במהרה במדי גולדן סטייט שהוא שייך לליגה וקנה לעצמו חוזה בוויזארדס. בוושינגטון אייג'נט זירו הפך לכוכב והיה לראשון לשחק באולסטאר עם "0" על הגב ב-2005 כשהוא חוזר על ההישג בשנתיים שאחרי. פאריש ודאקוורת' כבר עשו זאת עבור המספר הכפול אבל הם היו מאד שונים באופיים מארינאס הראוותני.
מה גרם לארינאס התחרותי לבחור בספרה המזוהה כל כך עם כישלון? כשארינאס הגיע לאוניברסיטת אריזונה הוא גילה שמספר 25 אותו הוא לבש בתיכון הוצא לגמלאות (אתם מוזמנים לנחש בגלל מי). ארינאס גם שמע לא מעט לחשושים ודיבורים שהוא לא מספיק טוב ואפס הוא מספר דקות המשחק שלהן הוא יזכה. זה הספיק לו כדי ללבוש את הטענה הזו לתזכורת על מדי המשחק שלו. אייג'נט זירו שיחק בסופו של דבר 32 דקות בממוצע למשחק באותה עונה ושנה מאוחר יותר סחב את הווילדקאטס עד לגמר טורניר המכללות.
לקח לזה קצת זמן לחלחל אבל השינוי כבר קרה. אפס הפך ממספר של חוסר תוחלת לסימן של התרסה. למספר שאומר – אתם אולי לא סופרים אותי עכשיו אבל בקרוב מאד לא תהיה לכם ברירה. בעשור הראשון של שנות ה-2000 עדיין ראינו מיעוט של אפסים על המגרש. אבל עם פתיחת העשור השני החל השיטפון. כוכבים צעירים כבר לא חששו להיכנס לליגה כשהם נושאים על גבם את ה-0 בגאווה. אם זה רוקי העונה של 2013 דמיאן לילארד או ה-MVP של העונה שעברה – ראסל ווסטברוק.
מחמישה שחקנים בלבד רק לפני עשור מספר האפסים צמח במהירות ל-17 לפני חמש שנים ובעונה הנוכחית כבר 25 קבוצות שונות בליגה החזיקו שחקן עם גופיה 0 בלוקר. יחד עם עוד שישה השומרים על הגחלת של ה-00 כשבארבע קבוצות (דנבר, אורלנדו פילדלפיה וברוקלין) משחקות שתי הורסיות המאופסות, זה כבר כמעט אפס אחד בכל קבוצה.
נכון, לא מעט מהם הם אלמוניים כמו ג'אמל ארטיס, ג'ייקוב פולן או קמרון אוליבר אבל חלק נכבד מהם הם גם שחקנים מובילים. סוף שבוע האולסטאר הזה הציג לראווה את ג'ייסון טאטום וקייל קוזמה במשחק הכוכבים העולים כשבמנה העיקרית קיבלנו את ראסל ווסטברוק, דמיאן לילארד וג'ון דראמונד. צריך גם לזכור את הפצועים שנבחרו: דמארקוס קאזינס וקווין לאב כדי לקבל את העובדה שה-0 הפך לבחירה המועדפת על כוכבי הליגה כמעט כמו ה-23 האלמותי של ג'ורדן .
מה הביא את האולסטארים שלנו לבחור בספרה אפס?
דמיאן לילארד בחר לציין את המסע האישי שלו מאוקלנד בה בילה את ילדותו לאוגדן בה שיחק בקולג' בוובר סטייט ועד לאורגון בה הוא עושה את הקריירה המקצוענית שלו.
ראסל ווסטברוק בחר ב-0 כדי לציין התחלה חדשה. כשהגיע ל-UCLA ארון אפללו כבר לקח את מספר 4 שלו וזה מה שהיה לו להגיד: "אתה הולך עם אפס כשעברת משהו ואתה מחפש התחלה חדשה. זה עוזר לך להתחיל לזוז שוב. זה עוזר לך לקבל את ה"סוואג" בחזרה."
דמאקרקוס קאזינס עשה זאת מסיבות דומות כשעבר לפליקאנס רק סיכם את זה באופן הרבה יותר תמציתי- "חיים חדשים".
לקווין לאב היו דווקא סיבות יותר סנטימנטליות. כשעבר לקליבלנד. ה-42 שלו מ-UCLA וממינסוטה היה שייך לאגדת העבר נייט תו'רמונד ולכן נאלץ לחשב מסלול מחדש. לאב הלך אחורה עד לפעם הראשונה שעלה למגרש למשחק תחרותי באורגון עם הגופיה מספר 0.
גם עבור אנדרה דראמונד הספרה העגולה מסמלת התחלה חדשה אבל כזו שקצת נכפתה עליו. דראמונד שיחק בעונתו הראשונה עם הספרה 1 על הגב עד שצ'ונסי בילאפס הגיע לעונת פרישה בקבוצה. כפי שדראמונד סיפר לעידן עופר הנפלא שלנו הוא התלבט באיזה מספר לבחור. אימו הציעה את אפס כסימן להתחלה חדשה ואנדרה הענק עושה מה שאמא אומרת.
מה לגבי היאנג גאנס, קוזמה וטייטום? לא הצלחתי למצוא את המקור המדויק. טייטום עבר ל-0 בקולג' בדיוק שם ה-22 שלו מהתיכון נתלה על התקרה לכבוד ג'ייסון וויליאמס. קוזמה? הוא היה 35 ביוטה ולא הייתה מניעה שימשיך עם אותו מספר על הגב גם בלייקרס. מי שיודע ומכיר את הסיפור של אחד מהם מוזמן לשתף.
נראה שלפחות בעיני השחקנים בליגה הספרה אפס עשתה דרך מעניינת מסימן ההיכר לכישלון לאות להתחדשות או התרסה. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם יושבים מול המסך ושחקן מפספס לייאפ כשבא לכם לזרוק לאויר איזה אפ… רגע אז מה נצעק עכשיו?
נהדר. אייג'נט זירו היה שחקן שחקן, רק שהיה בשיאו עונות בודדות. למיטב זכרוני נפצע דווקא אחרי עונה/שתיים שהיה באולסטאר ונעלם
גם סבל מהרבה פציעות וגם תקרית האקדחים בחדר ההלבשה
מעולה.
אייג'נט זירו זה אחד הכינויים המוצלחים בתולדות הליגה. חבל שהשחקן לא הצליח להתעלות לרמת הכינוי, ודווקא היה לו פוטנציאל.
טור מגניב.
אכן כינוי מוצלח אייגנט זירו. טור יפה חברים. אני אישית תמיד הייתי מספר 8
אחלה פוסט.
איזה פספוס מטורף, אייג'נט זירו.
באותה סדרת פלייאוף, ב-2006, אז הציג רמה לא פחות גבוהה משל לברון ששיחק מולו במדי הקאבס,
לרגע ניתן היה להאמין שיריבות לשנים, צומחת לה.
רק שכנראה הוא לקח יותר מדי ברצינות את הכינוי שלו…
העדיף דווקא אקדחים
+1
מעולה.נהנהתי לקרוא.
מעולה.
נומרולוגיה במיטבה. בסלטיקס הגדולה, פאריש+ארצ'יבלד=אייג'נט 007.
במיאמי של לברון, לברון-בוש=פעמיים ווייד?
אם כבר הלכת לשם אז טייני ארצ'יבלד היה זה שנתן לפאריש את הכינוי צ'יף.
ארצ'יבלד שיחק בסלטיקס בשנים 78'-83' והיה רק כשלוש עונות בסלטיקס הגדולה ובמקומו הגיע דניס ג'ונסון שעבר לא היה רכז טיפוסי אך עדיין מעולה ואגדי.
*שאמנם לא היה רכז טיפוסי.
הייתי חייב לבדוק ומסתבר שה25 מאריזונה זה סטיב קאר
או, סוף סוף צדיק בסדום.
איזה פוסט נהדר!
הכותרת מעולה!!!
נתפסת בקליקבייט?
עשיתי את שלי…
מצויין!
אני נותן לכם אפס על מאמץ.
אבל אפס על מקוריות.
לא מה שחשבתי שקראתי את הכותרת, אבל פוסט אדיר
והנה שתי הפרוטות של מאיר אריאל בנושא:
https://www.youtube.com/watch?v=v-KwnV9lXO8
another one bites the dust
שיר מעולה
פוסט ענק!
גם אני נפלתי בכותרת (התמונה עזרה לכך לא מעט)
פוסט משובח
מזכיר את השיר של שלמה ארצי ג'וניור….. 🙂
מעולה!
0+
כתבה נפלאה ! סחטיין על הרעיון היצירתי.
לפוסט הזה הייתי מוסיף את הסיפרה "1" לשמאלו של ה-"0"!
אהבתי איך הכנסתם את כספי לכתבה
רגע, איפה? תכננתי לשים את התמונה בהצגה שלו ושל קאזינס בניו אורלינס אבל שכחתי בסוף.
אהה, אוקיי היא בלינק.
נהדר! מעניין מאוד, תודה רבה.
יש במספר הזה ענווה מסוימת בעייני. למשל דראמונד, שעושה מה שאמא אמרה לו, או טייטום, שקט וצנוע (ויכל למצוא את עצמו בקלות בספרס, לדעתי). מצד שני, יש כאלה שזה פחות מחלחל אליהם, ווסטברוק למשל, אמנם לא מדמויות השחצניות בליגה, אבל גם בהחלט לא נמנה על הצנועות שבהן.
טור נהדר,
תודה.
במקרה של גילברט ארינאס זה לא 0 על הגב, אלא חור יציאה.
לפחות זה through and through כך שלא צריך לדאוג גם לחלק הקדמי.
שכחת להוסיף את זה-
https://media.giphy.com/media/MTFDhGfgk2XcY/giphy.gif
פוסט מצויין
מעניין אם בעוד 30 שנה יהיה פוסט שמפאר את גופייה 69
לכולם יהיה את אותו סיפור על המסיבה ההיא בקולג׳ …
חייב להגיד שזו אחת המחשבות שחלפו לי בראש בזמן הכתיבה.
יפה.
מעולה
ה25 של הווילדקאטס שהופרש מאמן במקרה היום בליגה את האלופה?
עוד צדיק. אכן כן.
בתור פרס תקבל שאלת בונוס: כמה טבעות אליפות חולקים ביניהם חברי הקבוצה של הווילדקאטס שהגיעה לפיינל פור בה היה חבר מספר 25 הנ"ל. ולעומת זאת כמה טבעות אליפות חולקים אייג'נט זירו וחבריו באריזונה שהגיעו לגמר ב-2001?
או לחלופין כמה מהווילדקאטס שחולצות המשחק שלהם תלויות ליד ה-25 שיחקו בארץ?
מעניין, תודה
הגיע הזמן… מישהו היה צריך כבר להתייחס פעם לתופעה הזאת … אחלה פוסט . אהבתי.
פוסט מעולה ומעניין!
בהקשר לזה אני אספר לכם אנקדוטה נחמדה מעולם השיפוט: כששופט רוצה לקרוא לשחקן הוא בדרך כלל נוקב במספרו. לדוגמא: "4, תכניס את הגופיה!", "10, בלי ידיים! אני אשרוק פאול!".
עכשיו תתארו לעצמכם שמספר השחקן הוא 0…מה עושים? אני אקרא לו: "אפס, אל תדרוך על הקו בזריקת העונשין" ?! לא נעים בכלל…
ישבתי וחשבתי והחלטתי שכל פעם כשארצה לפנות לשחקן עם גופיה 0 אני אקרא לו: "מספר 0" :
"מספר 0, תכניס את הגופיה!". עד עכשיו זה זרם…
חופשי תלך עם "אפס" מה הם לא מקללים אתכם על ימין ועל שמאל? לפחות במקרה שלך זה מוצדק…
תודה על אחלה כתבה!
מעניין מאוד 🙂
כתבה מעולה! תודה
אחלה של פוסט, אהבתי מאוד.
תודה רבה!